"מרכז תמורה" מייצג ללא תשלום חברות וקהילות מיעוט שאינן זוכות להכרה ו/או לשוויון מהותי בישראל, שסובלות באופן מתמשך מהדרה, גזענות ואפליה על ידי החברה הישראלית; ופועל לשינוי מיצובן.

כיום, מתמקד "מרכז תמורה" בייצוג נשים ונערות בתיקי אלימות וייצוג קבוצות של מזרחים בתיקי אפליה שונים. כגון: אפליה בחינוך, אפליה בקבלת שירותים, אפליה בצריכת מרחבים פרטיים (כמו מניעת כניסה ל"שחורים" למועדוני בילוי), אפליה בקבלה לעבודה, אפליה בקבלה לבתי-ספר ועוד.

"מרכז תמורה" פועל באמצעות ייצוג משפטי בערכאות המשפטיות, באמצעות קידום חקיקה בעניין של ייצוג הולם ומיגור תופעות של אפליה, חשיפה ציבורית ואקדמית.

"מרכז תמורה" שם לו למטרה להיאבק משפטית וחברתית עבור אוכלוסיות מוחלשות ומושתקות בחברה הישראלית שמופלים באופן מנגנוני ושיטתי על בסיס מרכיבי זהות מכוננים כמו מגדר, מיניות ואתניות.

המרכז משתמש במשפט ככלי למיצוב מחדש של אוכלוסיות מוחלשות והוצאתן ממקומן בשוליים של השיח המשפטי חברתי-כלכלי המקובל.

תפיסות הייצוג מבוססות על תיאוריות גזע ביקורתיות מתקדמות, תיאוריות קומוניטריסטיות ומתודולוגיות פמיניסטיות ביקורתיות ( Communitarian Theories & Critical Race Theories ) הרואות חשיבות בחשיפתם של מנגנוני דיכוי רחבים יותר כמו דיכוי על בסיס מגדר ומוצא.

בעבודה המשפטית ובתיקים נעשית פריצת דרך ייחודית הן באופי הייצוג והן בעילות המשפטיות המופעלות להגנה על התובעות/ים.

"מרכז תמורה" מנהל תיקים ומהלכים משפטיים, ובמסגרת זאת עושה שימוש מגוון, חדשני, ייחודי ואלטרנטיבי, לשימוש המוכר בדיני הנזיקין בפרט ובמשפט הפרטי בכלל.

"מרכז תמורה" עוסק בהענקת שירות משפטי לגורמים פרטיים, תוך הבאה לשינוי ממשי בחייהם, דרך השגת פיצוי לסבלותיהם החברתיים, באופן המשפיע לבסוף על אוכלוסיות רחבות יותר, מעבר לפרט המיוצג בתיק משפטי ספציפי.

"מרכז תמורה" פועל מול הרשות המבצעת וגם מול הרשות המחוקקת והחשיפה הציבורית: בתי המשפט: תיקון ושינוי חברתי–כלכלי תוך פנייה לערכאות המשפטיות.
המחוקק/ת: תיקון, שינוי, ייזום, לובי וליווי חקיקה מתקנת מוחלשות של קבוצות מופלות. מחקר ופרסום: תיעוד וכתיבה של הידע המצטבר וחשיפתו לקידום מהלכים של שינוי.

אופן הפעולה של "מרכז תמורה" :

התמונה מתוך אתר ynet

"מרכז תמורה", המרכז המשפטי למניעת אפליה על כל תצורותיה שם לו למטרה מאבק משפטי עבור אותן אוכלוסיות מוחלשות ומושתקות בחברה הישראלית, כמו מזרחים, ערבים, אתיופים ונשים, שמופלות באופן מנגנוני ושיטתי על רקע מרכיבי זהות מכוננים כמו מגדר, אתניות ולאום.

"מרכז תמורה" הוקם מתוך הבנה כי למשפט תפקיד מרכזי בעיצוב גבולותיה הכלכליים, פוליטיים, תרבותיים של חברה, וכן בכינון שינויים (ותמורות) בה.

"מרכז תמורה" הוקם בשנת 2006 על ידי ד"ר יפעת ביטון, מומחית לשינוי חברתי דרך דיני הנזיקין ועורכות/י הדין קלריס חרבון, עורכת דין כלכלית-חברתית ומומחית לשינוי חברתי במיוחד דרך דיני הקניין ואייל שטרנברג, מומחה לפיצוי נפגעי/ות הטרדה מינית.

"מרכז תמורה" נרשם באופן רשמי כעמותה בחודש ינואר 2007 (ע.ר. 580470201). לצורך גיבוש וקידום פעילותו הארגונית הוקמה במרכז תמורה ועדה מנהלת המונה, בין היתר, בנוסף למייסדים, אנשים/נשים בעלי תפקידי מפתח בשיח המאבק החברתי בישראל: פרופ' יוסי יונה, אוניברסיטת באר-שבע; ד"ר יוסי דהאן, האוניברסיטה הפתוחה, מכללת רמת-גן; ד"ר ניסים מזרחי, אוניברסיטת תל-אביב; ד"ר יופי תירוש, אוניברסיטת תל-אביב; ד"ר איילת בלכר-פריגת, מכללת שערי משפט; הגב' שולה קשת, מנכ"לית ארגון "אחותי", למען נשים בישראל; הגב' שלומית ליר, פעילה חברתית פמיניסטית, הגב' רננה רז, והגב' יעל בן יפת.

קיימים שני פרויקטים עיקריים אותם מקדם "מרכז תמורה", נכון להיום:

1. פרויקט העוסק בייצוג של (בעיקר) נשים בתביעות נזיקיות שבמרכזן מעשי אלימות מינית, למול תוקפיהם/ן הישירים ולמול צדדים שלישיים וציבוריים שבכוחם להביא לשינוי מהותי במדיניות החברתית העגומה הננקטת כיום כלפי קורבנות אלה.

2. פרויקט העוסק בעיקר בייצוג של מזרחים/מזרחיות (ובעקבות פניות של ארגונים נוספים לתמורה, גם בייצוג אתיופים ופלסטינים) בתיקי אפליה שונים בקבלת שירותים, כמו בכניסה למועדונים, קבלה לעבודה, קבלה לבתי-ספר ועוד.

"מרכז תמורה" מתווה שני אופני פעולה ואסטרטגיה ברורים כדי לקדם את שני הפרויקטים המרכזיים הללו: האחד באמצעות ייצוג משפטי בערכאות המשפטיות דרך דיני הנזיקין, והשני באמצעות קידום חקיקה בעניין של ייצוג הולם ולחימה בתופעות של אפליה.

במסגרת פרויקטים אלה מנהל "מרכז תמורה" מגוון תיקים אשר במרביתם ניכר שימוש חדשני במשפט ונוצרים תקדימים משפטיים במשפט הפרטי (דיני הנזיקין).
לשם ההמחשה ניתן להביא כדוגמא את השימוש החדשני "שמרכז תמורה" עושה בדיני הנזיקין בתיקים הבאים:

ת' (בבית המשפט המחוזי בתל-אביב): נרצחה ונאנסה על גג חנות "ביתילי" ע"י עובד החנות.
אימה של ת' פנתה אל טובי עוה"ד בארץ שטענו כי אין כל סיכוי משפטי בתיק, וכי הוא איננו מעלה כל עילה שבדין.
בהגיע התיק אל המרכז, מתוך תפיסה משפטית יצירתית שאינה חוששת "מחוסר סיכוי", הגשנו תביעה כנגד הרוצח וכנגד הבעלים של "ביתילי" בשל אשמתם ביצירת סביבת עבודה/קניה מסוכנת ביותר לנשים.
התיק מעלה שאלות משפטיות תקדימיות מהמדרגה הראשונה, ועיקר מטרתו היא לייסד אחריות – ברמה המערכתית - בכל הנוגע לחבותם של עסקים לביטחונן של הבאות בשעריהם.

מ' (בבית-המשפט העליון בירושלים): נאנסה ע"י 6 גברים באונס קבוצתי אכזרי שנפרש על פני שלושה ימים.
כולם הורשעו ונשפטו לתקופות ממושכות של מאסר. תבענו את כולם בבימ"ש המחוזי בחיפה.
פסק-הדין שניתן בעניינה של מ' הועמד על 450,000 ₪, אף כי בכתב-התביעה הוערך נזקה ב-3,500,000 ₪, תוך שימוש בראשי-נזק תקדימיים.
פסק-הדין ניתן ללא הנמקה, וכאמור, ניתן בהעדר הגנה. על פסק-הדין הוגש ערעור לבית-המשפט העליון, ובו טענות חדשניות באשר לחובת בית-המשפט להתייחס בצורה קונטקסטואלית ונרטיבית לפסקי-דין בתחום האמור.
כמו כן, הועלתה מחדש הדרישה לשימוש בראשי-נזק תקדימיים כקריטיים למתן פיצוי נאות לקורבנות תקיפה מינית.
בית המשפט העליון שדן בערעור החזיר את הדיון להכרעה מחדש לבית המשפט המחוזי.
ביום 1.5.08 בית המשפט המחוזי בחיפה פסק פיצויים על סך של כמעט 1400000 ₪, לראשונה במערכת המשפט הוכרו הנזקים הנפשים של קורבן תקיפה מינית וכן לראשונה ניתנו פיצויים עונשיים בגין סך של כמעט 1,000000 ₪.
המקרה הנ"ל בהחלט מציין אבן דרך להגשמת המטרות של מרכז תמורה שביניהן שינוי תפיסתה במשפט כשמובא בפניהם קורבן תקיפה מינית.