הזכות לחופש הביטוי והמחאה מהווה את העוגן והבסיס לקיומה של מדינה דמוקרטית. חירויות אלו הן חלק מנשמת אפה של כל חברה מערבית, ובלעדיהן אין לה קיום. נטילת חירויות אלו, הן מיחידים והן מקבוצות, משתקת ומחלישה את החברה הדמוקרטית, והופכת אותה למעין כלי ריק ללא מהות ותוכן.
חופש הביטוי וההבעה הוא זכותו של כל אדם להביע את דעתו בכל הדרכים המשמשות לכך: דיבור, כתיבה, צילום, הסרטה, וכל דרך תקשורת אחרת.
חופש הביטוי נחשב לאחת מזכויות האדם הבסיסיות, אך לעתים הוא מוגבל באמצעות חקיקה. גבולותיו של חופש הביטוי נתונים בוויכוח מתמיד. דוגמה לכך, היא הטענה כי חוקים האוסרים ביטויי גזענות או תאוריות היסטוריות כמו הכחשת השואה מגבילים את חופש הביטוי.
הגבלה של חופש הביטוי ניתן למצוא בחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965, העוסק בהגנת כבודו של אדם ושמו הטוב באמצעות הטלת איסור על פרסום ביטויים העלולים להשפילו ולבזותו. החוק מגדיר כי פרסום לשון הרע עלול להוות עוולה אזרחית בנזיקין, ואף להתגבש לכדי עבירה פלילית.
מרכז תמורה מקיים סדנאות לפעילים שונים על חופש המחאה והזכות להפגין (פעילי להט"ב, נכים וכדומה). במפגש ההכשרה מציג המרכז את מנגנון התביעות הקטנות, וכן מציע ליווי משפטי בתביעות מסוג זה.